החלטה בתיק רע"א 12891-02-11

א.      בר"ע על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט משה סובל) ברע"צ 25011-09-10 מיום 30.12.2010. בפסק דינו דחה בית משפט קמא בר"ע שהגישה המבקשת, עיריית ראשון לציון (להלן: " העירייה") על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אבי כהן) בעניין חוב ארנונה  בנוגע לנכס החייבים המשיבים 3-2 (להלן:  " החייבים") הידוע כגוש 3929, חלקה 374, תת חלקה 6, ברח' יוחנן הסנדלר ראשון לציון (להלן: " הנכס").

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

המשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן: " בנק הפועלים") נקט בהליכים למימוש משכנתה על זכויות החייבים בנכס. במסגרת זאת מונה ב"כ הבנק, עו"ד שילנסקי, ככונס נכסים (להלן: " כונס הנכסים").

ביום 21.9.2009 נחתם הסכם למכירת הנכס לרוכשים. המכירה אושרה על ידי רשם ההוצל"פ ביום 25.11.2009, וביום 22.12.2009 נמסרה החזקה בנכס לרוכשים.

ביום 18.3.2010 ביקש כונס הנכסים מהעירייה אישור ללשכת רישום המקרקעין, המעיד על היעדר חובות לעירייה ולוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, בהתייחס לנכס.

ביום 11.4.2010 הודיעה העירייה לכונס הנכסים כי על הנכס רובצים חובות עירוניים לפי הפירוט הבא: חוב ארנונה בגובה 41,751.50 ש"ח, המתייחס לתקופה מיום 1.3.2003 ועד ליום 22.12.2009; חוב אגרת שמירה ואבטחה בסך של 250 ש"ח, המתייחס לתקופה מיום 1.3.2003 ועד ליום 30.6.2006; הוצאות גבייה בסך 380.20 ש"ח, וכן חוב מים ואגרת ביוב לחברת מני"ב ראשון בע"מ בגובה 17,131.40 ש"ח.

לאור הודעת העירייה הגיש כונס הנכסים לרשם ההוצל"פ 'בקשה בהולה למתן הוראות לצד ג'', שבה התבקש רשם ההוצל"פ להורות לעירייה להעביר לידי כונס הנכסים פירוט החובות החלים על הנכס רק ממועד תפיסת החזקה בנכס על ידי כונס הנכסים ועד למועד מסירת הנכס לרוכשים, וכן להורות כי לאחר התשלום האמור יינתן לכונס אישור לרשם המקרקעין, שלפיו ניתן להעביר את הזכויות בנכס על שם הרוכשים. בתגובתה לבקשת כונס הנכסים טענה העירייה כי טרם הוצאת אישור לרשם המקרקעין מחויב כונס הנכסים לשלם לעירייה את כלל החובות העירוניים הרובצים על הנכס.

ביום 29.7.2010, לאחר שהתקבלה תגובת העירייה לעמדת כונס הנכסים, קיבל רשם ההוצל"פ את בקשת הכונס. רשם ההוצל"פ קבע כי " הכונס ישלם לעיריה, כהוצאות כינוס, רק את המגיע בגין התקופה בה החזיק בדירה שבכינוס (התקופה שמיום 2.8.09 עד יום 22.12.09), וכפי שפירטה העירייה בעמדתה סך של 2,233 ש"ח בגין ארנונה וסך של 67.20 בגין מים וביוב)", וכן קבע כי " כנגד תשלום זה, תמסור העירייה לכונס, ללא דיחוי וללא תנאי אישור מתאים לטאבו".

על ההחלטה האמורה הגישה העירייה בר"ע לבית משפט השלום. במהלך הדיונים בבית משפט קמא התברר כי הנושה המובטח קיבל את מלוא סכום נשייתו ובקופת הכינוס נותר סכום של כ-100,000 ש"ח. בית משפט קמא הציע למבקשת ולנושים שאינם מובטחים הצעה לחלוקת הסכום שנותר בקופת הכינוס. לאחר שהתקבלה עמדת הנושים הלא מובטחים להמלצת בית המשפט, הם המשיבים 7-4, ומשהתברר כי המשיבה 4, רשות השידור, והמשיב 7, בנק מרכנתיל דיסקונט לישראל בע"מ, מתנגדים להסדר, החליט בית משפט קמא בבר"ע. בהחלטתו דחה בית משפט קמא את הבר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ. בית משפט קמא קבע כי לאור ההלכה הרווחת כיום פרעון החוב לנושה המובטח גובר על פרעון חוב עבר לרשות המקומית " ובמיוחד חוב ארנונה", בלשון בית משפט קמא (סעיף 13 לפסק דינו של בית משפט קמא), וכי " אין כל ספק כי חוב עבר של ארנונה איננו בגדר הוצאות הכינוס שעל כונס הנכסים מוטלת החובה לשאת בו". 

על פסק דינו של בית משפט קמא הבר"ע שלפניי.

ג.        תמצית טענות הצדדים

העירייה טוענת כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה שלטובת העירייה קיים שעבוד על הנכס מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה) הגובר על חובם של הנושים הרגילים, הם המשיבים 7-4, וכי משלא נפרע השעבוד, מנועה העירייה מלהנפיק אישור ללשכת רישום המקרקעין בדבר העדר חובות.

לפיכך, לטענת העירייה בית המשפט קמא לא היה חייב לקבל את עמדת הנושים 'הרגילים' להמלצתו לפרוע את החוב לעירייה מיתרת קופת הכינוס.

עוד טענה העירייה כי גם החובות העירוניים שנצברו, טרם תקופת הכינוס הם בגדר 'הוצאות כינוס' שעל הכונס לשאת בהן. בהקשר זה טענה העירייה כי יש לאבחן בין הפסיקה הקיימת בדיני פשיטת רגל ופירוק, שלפיה לא רשאית העיריה לעכב הנפקת אישור לרישום נכס בפנקסי רישום המקרקעין בתשלום החובות העירוניים כלפיה, לבין הליך של כינוס נכסים למימוש משכנתה, שבו לטענת העירייה יש לקבוע כי על הכונס לשלם את מלוא החובות העירוניים בגין הנכס הממושכן.

בתגובתו, דחה כונס הנכסים את האבחנה האמורה לה טוענת העירייה, וטען כי גם בהליך של כינוס נכסים אין כונס הנכסים חייב בתשלום חובות אשר נוצרו עובר להליכי הכינוס, אלא אך ורק בתשלום חובות שנצברו ממועד פינוי הנכס ואילך.

עוד ציין כונס הנכסים בתגובתו כי נכון למועד הגשת תגובתו, נותרה בקופת הכינוס יתרה בסכום של 91,679 ש"ח, וכי העירייה אינה זכאית לפרוע את החוב מכספים אלו. כונס הנכסים טען כי השעבוד לעירייה אינו מהווה שעבוד ראשון, ולכן העירייה נדחית מפני הנושה המובטח הוא בנק הפועלים.

כמו כן טען כונס הנכסים כי הסכומים אותם מבקשת העירייה לגבות מקופת הכינוס אינם באים בגדרי תקופת אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), תש"ס-2000 (להלן: " אכרזת המסים"). עוד טען כי העירייה היא זו שלא נקטה בהליכי גבייה במשך שנים, והשתהות זו, בגביית החוב, כך לטענת כונס הנכסים, 'מעקרת' מתוכן את השעבוד על פי הוראות אכרזת המסים.

ד.       דיון

בבר"ע שלפניי עותרות המבקשות למתן רשות ערעור שני. הלכה היא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים שבהם מועלית שאלה בעלת חשיבות, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).